ביטול או הפחתה של מסגרת האשראי

visa-3525698_640

סוגיה זו, של ביטול או הקטנת מסגרת אשראי, הנה מהמשמעותיות והשכיחות "בחייהם" של לקוחות רבים – אנשי עסקים ומשקי בית. בהסכם שנחתם בין לקוח לבין בנק קיימת אפשרות לבנק, בקרות אירועים מסויימים, לפעול לביטול או הפחתה של מסגרת אשראי. כך גם בדרך כלל מסגרת האשראי מוגבלת למועד מסויים ונתחמת בזמנים. כעניין של שיגרה הבנק מחדש את המסגרת בתום התקופה, אולם בקרות אירועים כאמור ייתכן ולא יסכים לחדש המסגרת. מובן כי שיקול-דעתו זה של הבנק צריך שיופעל בתום-לב ובסבירות.

בתחום כה מהותי זה לא קיימת חקיקה בנקאית ברורה והלכה למעשה הבנקים "למדו" כיצד עליהם לנהוג מחקיקה שיפוטית אשר נקבעה, בין היתר ובעיקר בפרשת היועמ"ש נ' בנק לאומי לישראל, אשר עסק בתניות ובסעיפים אשר ביקש בנק לאומי להכניס להסכמיו. באופן טבעי גם בנקים אחרים עשו שימוש בניסוחים דומים. פסק-דין זה אשר ייסקר בהרחבה בפרק זה מהווה אבן דרך עיקרי בסוגיה זו. פסק-דין זה עבר שני גלגולים – תחילה בבית-הדין לחוזים אחידים ולאחר מכן במסגרת ערעור בבית-המשפט העליון שהגישו שני הצדדים.

כבר עתה יצויין כי חלק ממסקנתנו הנה כי יש להבהיר סוגיה מהותית זו במסגרת חקיקה ברורה. כך גם יש ליתן ללקוח סעד מיידי, מוכר וברור, במסגרת חקיקה מוצעת זו. תימוכין לגישתנו זו, לפיה קיימת אי בהירות ביישום הכללים ונורמות ההנהגות, שצריכות להיות נהוגות במקרה של העמדת אשראי לפירעון מיידי, ניתן לראות אף במאמרו של המלומד בכר:

"בתי-המשפט דנו בפסיקתם מדי פעם בשאלת הקדמת מועד הפירעון בהלוואה הנפרעת בתשלומים, תוך אימוץ גישה עמומה ולא אחידה בדרך כלל, תוך קבלה, ברוב המקרים, של זכות המלווה להעמיד את ההלוואה לפירעון מידי. כך למשל במקרה שהובא בפניו, ואשר נגע לטענות לגבי גובה הריבית החלה על הלוואה שהועמדה לפירעון מידי, קיבל בית-המשפט העליון את זכותו של בנק להעמיד את ההלוואה..[1]" (ההדגשות לא במקור – ג.נ.)

להלן נוסח הסעיף הסטנדרטי אשר התייחס לנושא ביטול או הפחתה של מסגרת האשראי, כפי שבא לידי ביטוי במסגרת פרשת בנק לאומי נ' היועמ"ש[2]. סעיף זה הווה את הבסיס לפסק הדין ולדיון המעמיק בשאלות – האם, מתי וכיצד על הבנק לנהוג בבואו לבטל או להפחית מסגרת אשראי ללקוח:

"גבולות למשיכת כספים מהחשבון הלקוחות ימשכו כספים מהחשבון אך ורק בגבול יתרת הזכות שתעמוד לרשותם בחשבון, אלא-אם-כן אושרה להם מסגרת אשראי (להלן: 'מסגרת אשראי') ואם אושרה – בגבול שאושרה ולמשך התקופה שאושרה. הבנק לא יהיה חייב לתת או לחדש את מסגרת האשראי. הבנק יהיה רשאי להפחית או לבטל את מסגרת האשראי בהודעה של עשרה ימים (או תקופה קצרה יותר שיקבע הבנק בכפיפות להוראות כל דין) מראש, או באופן מיידי וללא הודעה מוקדמת, במקרים שבהם הוא עלול להסתכן באי-יכולת לגבות את האשראי עקב שינוי לרעה בכושר הפירעון של הלקוחות, או עם היווצרותם של תנאים אחרים המחייבים הקטנה מיידית או ביטול של מסגרת האשראי, או במקרים אחרים המותרים על-פי כל דין, והכול לפי שיקול-דעתו של הבנק." (ההדגשות לא במקור – ג.נ.)

על-פי סעיף זה, שבהסכם בין הבנק ללקוחותיו, על הבנק ככלל, לכבד את הסכם מסגרת האשראי, בינו לבין הלקוח. אולם, הבנק שמר לעצמו את הזכות להפחית או לבטל את מסגרת האשראי, בהודעה של עשרה ימים מראש, או באופן מיידי ואף ללא כל הודעה מוקדמת, וזאת במקרים בהם הבנק סבור כי נוצרו תנאים המסכנים את יכולתו לגבות את החוב, כמו למשל, שינוי לרעה ביכולת הפירעון של הלקוח, והכל על-פי שקול-דעתו הבלעדי של הבנק.

באשר להקדמת מועד פירעון של הלוואה, ההשלכות שלה על לקוחות וראיית ההליך כמעין "תניית האצה" של התשלומים, גורס המלומד בכר כדלקמן :

"השאלה מתי ראוי שתעמוד לרשות המלווה הזכות להקדים את מועד הפירעון של ההלוואה (להלן: "העמדה לפירעון מידי"), היא אחת השאלות החשובות בכל הנוגע לחוזה ההלוואה. חשיבות השאלה נובעת בעיקר מההשפעה השלילית שעלולה להיות להעמדת ההלוואה לפירעון מידי על הלווה. השפעה שלילית זו עלולה להגיע, לעתים, לכדי הליכי פינוי הלווה מדירתו, הגבלת חשבונו וכיו"ב. הטכניקה המשפטית הנוהגת לעניין זה בחוזי ההלוואה היא קביעת תניות האצה אשר, מקנים למלווה את הזכות להאיץ את, התשלומים על פי חוזה ההלוואה, ובכך להקדים את מועד הפירעון. כפי שפירטנו לעיל, תניות האצה מקנות למלווה זכות שהיא יציר החוזה, אשר תוצאותיה דומות במהותן לתוצאות השימוש בזכות ביטול החוזה או בזכות לתבוע פיצויים בגין הפרה אקטואלית או צפויה של החוזה.[3]"

אחריותו של הבנק עשויה, עקרונית, לנבוע מהחלטתו להעניק, להמשיך להעניק, שלא להעניק או להפסיק את מתן האשראי. כאן יש לתת לבנק שיקול-דעת רחב, שכן כל מתן אשראי קיים בתוכו אלמנט של סיכון ואיש אינו יכול לנבא את העתיד בוודאות. לפיכך, ניתן למצוא את הבנק אחראי רק אם הערכת הסיכון חרגה מגבולות הסבירות.  אחריות כזו נובעת למעשה בשל החלטה אשר אינה סבירה. ההחלטה השגויה עשויה לנבוע מפרוצדורה בלתי-נאותה בקבלת ההחלטה בדבר מתן האשראי – היינו באיסוף בלתי-מספיק של מידע בדבר כושר הפירעון של הלקוח.

בעניין זה יש להזכיר את חוק שירות נתוני אשראי, התשס"ב – 2002 שנתקבל בכנסת ביום 17.1.02, החוק מנסה לאזן בין היעילות הכלכלית אשר בגילוי מידע על הפרט לבין ההגנה על פרטיותו. נושאו המרכזי של החוק הוא מתן רשות לשירות נתוני אשראי לאסוף ולמסור נתוני אשראי על יחידים בדבר "היסטוריית האשראי" של מבקשי האשראי; מידע שממנו ניתן להסיק על אמינות העמידה שלהם בהתחייבויותיהם הכספיות. המידע השלילי בדבר אי-עמידתם בהתחייבויותיהם נאסף ונמסר מבלי שאותם יחידים נתנו את הסכמתם לכך[4]. ההנחה היא שמתן מידע על עמידה בהתחייבויות כספיות יגביר את התחרות בתחום מתן האשראי ללקוחות פרטיים.

שני השלבים – איסוף המידע והערכה – מעורבים הן בנושא מתן אשראי, הן בהמשך מתן אשראי, והן בעניין הפסקתו[5].

מחד נשאלת השאלה: מתי הבנק חייב לתת אשראי/להמשיך לתת אשראי ללקוח – מבחינת הדין הרצוי והמצוי; מאידך, נשאלת השאלה:  האם נכון להטיל על הבנק במקרים מסויימים, חובה שלא לתת או להפסיק לתת אשראי ללקוח? המדובר למעשה בשתי תביעות אפשריות: האחת – תביעות המבוססות על אי-מתן אשראי או על הפסקה רשלנית ובלתי-סבירה של האשראי על-ידי הבנק, אשר גרמו לנזק ללקוח ואף החישו את הנזק לצדדים שלישיים, במקרה לדוגמה של פשיטת רגל. התביעה האפשרית השנייה היא מכיוונם של נושים אחרים של הלקוח. כך למשל עשויים נושים להסתמך על העובדה כי הלקוח מקבל אשראי מהבנק כדי להגיע למסקנה כי עסקו הוא בעל סיכויי הישרדות, כי הוא עסק קיים וחי וכי הבנק עדיין לא נואש ממנו. על סמך מצג זה עשויים אותם נושים לתת אף הם אשראי ללקוח ובכך הם ניזוקים או שגדל נזקם.

[1]אמיר בכר "לקראת חקיקתו של חוק חוזה הלוואה" הפרקליט נ תש"ע 581.  619.

[2] ראו פרשת בנק לאומי נ' היועמ"ש.

[3] אמיר בכר "לקראת חקיקתו של חוק חוזה הלוואה" הפרקליט נ תש"ע 581. 618.

[4] לפירוט בדבר הצעת החוק ראו: שפניץ ט' "חוק שירות נתוני אשראי – הישורת האחרונה" הפרקליט מ"ה (תשס"א) 375.

[5]E Wymeersch “Bank liability for improper credit decision in the civil law” Banks,   liability and   risk (London, 1995) 179.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
פוסטים נוספים
מימוש משכנתא / חוב משכנתא

מימוש משכנתא / חוב משכנתא

מימוש משכנתא / חוב משכנתא הבנק רוצה למכור את בית המגורים שלכם – המדריך המלא הליך מימוש בית מגורים הנו
זהירות, ערבות….

זהירות, ערבות….

זהירות, ערבות…. עו"ד גלעד נרקיס לעיתים אין לנו ברירה אלא לחתום על ערבות לחבר או בן משפחה. מה ההגנות שיש
הסדרי חוב ללא הליכי פשיטת רגל

הסדרי חוב ללא הליכי פשיטת רגל

הסדרי חוב ללא הליכי פשיטת רגל אנו עדים בתקופה האחרונה להסדרות חקיקה רבות בתחום הפיננסי. כך חוקק לאחרונה חוק אשראי
מורה נבוכים למשתמשים בשיקים

מורה נבוכים למשתמשים בשיקים

מורה נבוכים למשתמשים בשיקים השימוש בשיקים עדיין נפוץ בעיקר בקרב בעלי עסקים ואנשים פרטיים. להלן נסקור מספר טיפים כיצד לנהוג
שיעור עלות אשראי מרבי לפי חוק אשראי הוגן

שיעור עלות אשראי מרבי לפי חוק אשראי הוגן

שיעור עלות אשראי מרבי לפי חוק אשראי הוגן הוראות החוק סעיף 5 לחוק אשראי הוגן שינה את ה"נוסחה" שהייתה קיימת
מעמדם של צדדים שלישיים לפי חוק אשראי הוגן

מעמדם של צדדים שלישיים לפי חוק אשראי הוגן

מעמדם של צדדים שלישיים לפי חוק אשראי הוגן סוגיה נוספת שנידונה בבתי-המשפט היא מעמדם של צדדים שלישיים בפני החוק. בפסק-הדין
מטרות חוק אשראי הוגן: חיזוק שוק ההלוואות החוץ-בנקאיות כמתחרה ראוי לשוק ההלוואות הבנקאיות

מטרות חוק אשראי הוגן: חיזוק שוק ההלוואות החוץ-בנקאיות כמתחרה ראוי לשוק ההלוואות הבנקאיות

מטרות חוק אשראי הוגן: חיזוק שוק ההלוואות החוץ-בנקאיות כמתחרה ראוי לשוק ההלוואות הבנקאיות מלבד מתן הגנה מיידית ללווה, על-ידי הקמת
מטרות התיקון לחוק אשראי הוגן – הענקת הגנות ללווה

מטרות התיקון לחוק אשראי הוגן – הענקת הגנות ללווה

מטרות התיקון לחוק אשראי הוגן – הענקת הגנות ללווה חוק אשראי הוגן, הינו חוק בעל מאפיינים רגולטיביים (regulations), כאשר רגולציות
מה בין "ריבית" ל-"תוספת" בחוק אשראי הוגן

מה בין "ריבית" ל-"תוספת" בחוק אשראי הוגן

מה בין "ריבית" ל-"תוספת" בחוק אשראי הוגן "ריבית", לפי סעיף 1 לחוק, כוללת ריבית או הפרשי הצמדה, לפי העניין. "ריבית
חובת הגילוי בהסכם הלוואה

חובת הגילוי בהסכם הלוואה

חובת הגילוי בהסכם הלוואה הוראות החוק כללי סעיף 3 לחוק אשראי הוגן, חוזר ומדגיש את חובת הגילוי הסטטוטורית כלפי המלווה,
השארת תגובה