סוגיה נוספת שנידונה בבתי-המשפט היא מעמדם של צדדים שלישיים בפני החוק.

בפסק-הדין בעניין קופרפיש נ' דריה תקשורת בע"מ^[1], דן בית-משפט השלום בתביעתו של מלווה האוחז בשיקים של הנתבעת, שסוחרו לידיו במסגרת הלוואה שנתן לגורם אחר. כלומר, הנתבעת הינה צד ג' במישור היחסים הנוגע להלוואה^[2]. ראשית, בחן בית-המשפט את תנאי הסף לתחולת החוק על ההלוואה עצמה, קרי, האם הלווה והמלווה עונים להגדרות לווה ומלווה על-פי הגדרות החוק – ומצא שהתשובה לכך חיובית, ומכאן שהוראות החוק במישור היחסים ביניהם חלות במלואן^[3]. אולם במקרה זה, הנתבעת איננה הלווה, כלל לא הייתה צד להלוואה, וממילא החוק לא יכול לחול עליה כלווה, שכן היא תאגיד (הגדרת ה"לווה" הישנה החריגה תאגידים).

על-כן, פנה בית המשפט לניתוח השאלה – האם הנתבעת, שאינה לווה כהגדרתה בחוק, ולא מסרה את השקים במסגרת עסקת הלוואה חוץ-בנקאית, זכאית ליהנות מהגנות החוק?

הגנות החוק נובעות מתכליתו הצרכנית, וכפי שנקבע בפרשת בס^[4] – זו מקוימת על-ידי ההבחנה בין תביעה שטרית רגילה לבין בקשה לביצוע שטר שהחוק חל עליה, בה מתחייבת בחינה של עסקת היסוד לאור הוראות החוק. מכאן, גם ההקפדה הדווקנית על הוראות סעיף 8 וסיווגן כהוראות מהותיות, המחייבות צירוף מסמכי ההלוואה ופירוט מלא של מכלול הפרטים הקשורים אליה – זאת על-מנת לאפשר את הבחינה האמורה לעיל.

בית-המשפט מכיר בקושי הטמון בהענקת ההגנות הקבועות בחוק למי שאינו הלווה – ובמיוחד לאור לשון סעיף 8, הקובע במפורש: "הגיש מלווה תובענה בבית-משפט נגד לווה… יצרף לכתב התביעה.." אולם לשיטתו:

"…נוכח הרציונאל העומד בבסיס החוק, ומטעמים של מדיניות משפטית ראויה יש לאפשר גם לצד שלישי, אשר לא נתן את ההמחאות כחלק מעסקת הלוואה חוץ-בנקאית להעלות טענות מכוח החוק."

בהמשך, מנמקת השופטת טל לוי את קביעתה לעיל:

"שאיפת המחוקק, באמצעות החוק הנזכר לעיל, הייתה להסדיר את השוק הפרוץ של מוסדות חוץ-בנקאיים. הסדרתם באופן חלקי בלבד – באופן אשר לא תאפשר העלאת טענות מסוג זה על-ידי צדדים שלישיים, עלולה לחתור תחת תכלית החוק."

יש להניח שהרקע לקביעה זו הינה רצון בית-המשפט לסגור פרצה שתאפשר, לכאורה, עקיפה של החוק על-ידי "תכנון הלוואות" ומניפולציות של מלווים. כך בהמשך פסק-הדין, משתנה הרטוריקה ומועבר הדגש מהצורך בהגנה על הלווים, לצורך בהטלת פיקוח על המלווים:

"…העובדה כי המחוקק לא ציין מפורשות את האפשרות של צד שלישי (שאינו הלווה) להתגונן בטענות מכוח החוק, אין פירושה כי המחוקק ביקש ליצור בהקשר זה הסדר שלילי. המחוקק, כך עולה מדברי ההסבר הנזכר לעיל, ביקש להסדיר את מערכת היחסים הקרובה בין המלווה ל-לווה ובכך להבטיח פיקוח על ה"שוק האפור". הסדרת השוק, פירושה בהכרח כי גם אם השקים "גולגלו" או סוחרו – עדיין המלווה החוץ-בנקאי חייב לעמוד בהוראות החוק."

בעניין קופרפיש, בית-המשפט מציין כי על-מנת למנוע את "העלמת התביעה האמיתית"^[5] תחת אמתלה של בקשה תמימה לביצוע שטר – יש להבטיח שהוראות החוק יחולו בכל מקרה בו ההמחאות הגיעו לידי האוחז, מכוח עסקת הלוואה שחל עליה החוק, בין אם הוא הלווה ובין אם צד שלישי.

כן מוסיף בית-המשפט, כי הסדרת השוק באופן המיטבי והגשמת תכלית החוק, מחייבת הקפדה דווקנית על הוראותיו, גם במערכת יחסים א-סימטרית מנקודת המבט של תחולתו על הצדדים.

"להשגת התכלית החקיקתית המתחייבת, יש להקפיד כאמור הקפדה יתרה עם המלווים, גם אם משמעות הדבר שצד שלישי "ייהנה" מהגנות אשר אינן בהכרח, נחלתו שלו."

הנימוק נעוץ, לשיטת בית-המשפט, בהבחנה המתחייבת בין תביעה שטרית רגילה, לבין כזו שחל עליה החוק:

"משנקבע בפרשת בס כי האוחז בשטר מכוח עסקת הלוואה חוץ-בנקאית, לא יכול ליצור הפרדה בין עסקת היסוד לבין העילה השטרית – הרי העדרה של הפרדה לא יכולה להיעשות גם במישור היחסים שבין המושכת (בענייננו צד שלישי) לבין התובע."

על-כן, בין היתר בשל הקביעה לעיל, לפיה מושכת השיק חוסה תחת הגנות החוק ואף שאיננה צד להלוואה – נדחתה התביעה כנגדה. ומן הפרט אל הכלל: חידושו של פסק-הדין הוא פרישתו של החוק לאשראי הוגן והגנותיו, גם על צד ג' להלוואה עליה חל החוק.

משדחה את התביעה, מוסיף בית-המשפט בהערת אגב, כי יכול, ועל התביעה היה להיות מסולקת על הסף שכן הגשתה לא עמדה בהוראות סעיף 8 לחוק. ביטוי נוסף להענקת ההגנות הנתונות ללווה מכוח החוק, לצד ג'.

בית-משפט השלום חזר על קביעה זו בפסק-הדין בעניין שר נ' שאול גואטה בע"מ^[6] בנסיבות דומות. גם שם, עסק בית-המשפט בתביעתו של אוחז בשקים נגד החברה-המושכת, שניתנו כנגד הלוואה חוץ-בנקאית על-ידי הלווה (שאינו החברה). משנקבע שהשקים נשואי התביעה הגיעו לידי התובע במסגרת הלוואה חוץ-בנקאית שחל עליה החוק – החיל בית-המשפט את הוראותיו והגנותיו^[7] גם על מושכת השיק, שמסרה אותו שלא במסגרת הלוואה כנזכר לעיל. בית-המשפט קבע כי משכשל התובע להוכיח את עצם קיום ההלוואה, ומשלא הוכיח מעמד של אוחז כשורה, על התביעה להידחות.

פרשה נוספת בה עלתה שאלת תחולת הגנות החוק על צד ג', היא פרשת אי.סי.אם גרופ בע"מ נ' רוטשטיין^[8]. בפרשה זו, הנתבעת מסרה שיקים לבעלה, והוא קיבל כנגדם הלוואה מאדם מסוים. אותו אדם מסר את השקים לתובעת כחלק מעסקת ניכיון שיקים. מדובר במערכת יחסים בת ארבע חוליות, כשההלוואה נשואת הדיון היא זו שהתקיימה במישור היחסים שבין החוליה השלישית לרביעית – בין האדם, לבין התובעת. כך שלמעשה הנתבעת, מושכת השיק, אינה צד ג' ביחס למישור ההלוואה הנידונה, כי אם מעין "צד-ד'". אף לאור "מרחק" התובעת מההלוואה, קבע בית-המשפט, בצטטו מהקביעות בעניין שר ו-קופרפיש לעיל, כי יש להחיל עליה את הגנות החוק, מכוח העובדה שהשקים שלה הגיעו לידי התובעת במסגרת עסקת הלוואה חוץ-בנקאית שחל עליה החוק.

שלא בדומה לקביעות בעניין שר ו-קופרפיש – בפרשה זו אושרר פסק-הדין בערעור^[9] שהוגש לפתחו של בית-המשפט המחוזי. אולם, יש לציין כי המערערת לא סמכה ערעורה על סוגיה זו, ומעבר לכך, בסקירת פסק-הדין של הערכאה הדיונית – לא הוזכרה במפורש הקביעה בסוגיה קונקרטית זו. ניתן להבחין ב"קפיצה" בסקירת פסק-הדין של הערכאה הדיונית, היכן שאמורה הייתה לבוא התייחסות לקביעה בעניין זה:

"עסקת ניכיון השקים היא במהותה עסקת הלוואה בין המערערת לבין עטיה (ה"אדם", ג.נ.), ולצורך כך חייבת הייתה המערערת לעמוד בהוראות החוק. במקרה כגון זה, רשאית הייתה המשיבה לטעון כי המערערת לא קיימה את הוראות החוק בנושא זה."

מחד, ייתכן שבית-המשפט בכוונת מכוון הבליע בביטויים "לצורך כך, חייבת הייתה המערערת…", ו-"במקרה כגון זה, רשאית הייתה המשיבה…" את אשרור הקביעה כי על הנתבעת, כצד ג' מרוחק, יחולו הגנות החוק. מאידך, ייטען הטוען כי קביעה זו מפי ערכאת הערעור היא רופפת, משלא נתקפה על-ידי המערערת, ואף לא הוזכרה בפסק-הדין כלל.

היינו מצפים כי לאור העובדה שמדובר בקביעה תקדימית משולחנו של בית-משפט השלום – שאיננה ברורה מאליה, וניתנה לאחרונה – בית-המשפט המחוזי ייתן דעתו עליה, אולם כאמור לא כך קרה.

[1]      תא"מ (ת"א) 21440-09-10 דוד קופרפיש נ' דריה תקשורת בע"מ, (פורסם בנבו, 27.11.2011).

[2]      יש לציין שהדיון בנושא מתקיים "מעבר לצורך", היות ונקבע בפסק-דין שהנתבעת הוכיחה כשלון-תמורה, והתובע לא ביסס מעמד של אוחז כשורה או אוחז בעד ערך. די בטעמים אלו, כך בית-המשפט – על-מנת לדחות את התביעה. למרות זאת, בחרה השופטת לוי לדון בסוגיה המובאת כאן, בשל המשקל הניכר שייחסו הצדדים לטיעונים הנוגעים לחוק, לאורך ההליך.

[3]      במלואן – בהשוואה לתחולה חלקית מכוח הסייג שבסעיף 15.

[4]      ע"א (ת"א) 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה, (פורסם בנבו, 21.01.2009).

[5]      זו הנובעת מההלוואה שחל עליה החוק.

[6]      ת"א 43633-07-11 שר נ' שאול גואטה בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 13.05.12). על פסק-הדין הוגש ערעור אשר נדחה.

[7]      במקרה זה, סעיפים 8 (סדרי דין) ו-11 (הגנה נגד אוחז שטר).

[8]      תא"מ (חד') 33218-07-10 אי.סי.אם גרופ בע"מ נ' שולמית רוטשטין, (פורסם בנבו, 03.01.13).

[9]      ע"א (חי') 48763-02-13 אי.סי.אם גרופ בע"מ נ' שולמית רוטשטין, (פורסם בנבו, 16.06.13).