ככלל, קיימים סוגי הלוואות שונים, הלוואה יכולה להיות צמודה למדד כלשהו (לדוגמה – למדד המחירים לצרכן) או בלתי-צמודה. אולם לרוב, הלוואות לזמן קצר (לדוגמה – "הלוואות גישור") אינן צמודות, והלוואות לטווח ארוך (לדוגמה – משכנתאות) הינן צמודות. הריבית המשולמת לבנק עבור ההלוואה יכולה להיות קבועה או משתנה במהלך התקופה[1].

בהלוואה נקבעים מועדי פרעון קבועים, היכולים להיות מסוגים שונים: חודשיים[2], רבעוניים, שנתיים או בכל דרך אשר הלקוח והבנק מסכמים עליה[3]. אם כי, לעיתים הבנק נותן ללקוח "גרייס", היינו  אורכה לדחיית תשלומים, כך שתשלומי פרעון הקרן ו/או הריבית יכנסו לתוקף רק לאחר תקופה מסויימת. יחד עם זאת יש לציין, כי גם במקרה של מועד פרעון קבוע נוהגים הבנקים להכליל בחוזה ההלוואה סעיף, המקנה לבנק את הזכות לדרוש את ההלוואה בחזרה לפני המועד הנקוב. אך זאת רק במקרים בהם הבנקאי רואה סכנה בגביית התשלומים במידה ויחכה למועד הנקוב. כך לדוגמה: הלווה אינו פורע את התשלומים במועד שנקבע; מתמנה בעל תפקיד האמון על רכושו מטעם בית המשפט או מתקבלת החלטה על-פירוקו; הלווה מפסיק את עסקיו לתקופה ממושכת או בכלל; הלווה מכר את נכסיו או חלקם באופן המעיד על סכנה למצבו הכלכלי; הנתונים אשר נמסרו בחוזה ההלוואה אינם נכונים וכו'[4].

בנקים נוהגים לפרט עילות להעמדת ההלוואה לפירעון מיידי ובקרות אחת או יותר מעילות אלו, הבנק יכול להעמיד את יתרת ההלוואה לפרעון מיידי – קרי, לשלם מייד את כל יתרת החוב, אף שמועדי הפרעון טרם הגיעו וזאת מכוח ההסכם עליו חתום הלקוח.

חשבון עובר ושב

במשק הישראלי מקובלים שני סוגים עיקריים של חשבונות שוטפים. הסוג הראשון – הוא חשבון העובר ושב (העו"ש), בו משתמש הלקוח לשם הפקדת ומשיכת כספים. הכלל הוא, כי לקוח יכול למשוך מחשבונו סכומים רק בגובה היתרה הקרדיטורית – לפי סכום הכסף המופקד בפועל בחשבון. אולם, קורה כי הלקוח נותן הוראת תשלום הגורמת ליתרה להיות דביטורית, כלומר, ביתרת חובה. ככלל, הלקוח רשאי למשוך מחשבונו כספים, כל עוד עומד החשבון ביתרת זכות, אולם, הבנק והלקוח רשאים להסכים ביניהם לכך, כי ללקוח תוקצה מסגרת אשראי, וכל עוד ימשוך כספים בתחום המסגרת הקרדיטורית המאושרת ועל-פי הסיכום, הרי שהבנק יכבד משיכותיו ויאפשר לו להימצא ביתרת חובה. יש לציין, כי על-פי הגישה לפיה יחסי בנק – לקוח הינם יחסי לווה ומלווה, הרי שמשעה בה חשבון הלקוח עובר ליתרת חובה, הלקוח הופך ללווה של הבנק, ואילו הבנק הינו המלווה.

חשבון חוזר דיביטורי

סוג שני של חשבון שוטף הוא חשבון חוזר דביטורי (חח"ד) המשמש כחשבון מסגרת לנטילת הלוואות קצרות מועד, בלא קביעת סכום קבוע. במצב זה, הלקוח והבנק, למעשה, מסכימים מראש על-כך, כי הלקוח יקבל אשראי בחשבון, והבנק מתחייב לכבד את כל הוראות התשלום שבתוך המסגרת המוסכמת. בניגוד להלוואה רגילה, בה הלקוח מקבל את סכום ההלוואה עם חתימת החוזה, הרי בחשבון זה, רשאי הלקוח למשוך, בגבול הסכום המאושר ובתוך תקופת האשראי המוסכמת, כל סכום שנראה לו ולכל יעד הרצוי לו. הלקוח רשאי להשתמש באשראי המאושר, כולו או מקצתו, או לא להשתמש בזכותו לאשראי קצוב כלל. יש לציין, כי הריבית על האשראי בחשבון מחושבת רק על הסכום המנוצל למעשה על-ידי הלקוח, ולא על הסכום המאושר[5].

[1]    שם, בעמ' 45.

[2]    בשיטת לוח שפיצר נשתמש, בדרך-כלל, כאשר ההלוואה נפרעת בתשלומים חודשיים.

[3]      בעניין זה ראוי להזכיר גם את המושגים "הלוואת בלון/הלוואה בולט" – לקוח מקבל הלוואה ומוסכם כי פרעון הקרן או הריבית או שתיהן יפרעו בתשלום אחד בסוף התקופה.

[4]    גרינץ י' לכסיקון לבנקאות ומסחר (1978) 56.

[5]      גרינץ י' לכסיקון לבנקאות ולסחר (1978) 288.