כידוע, בעת נטילת משכנתא מחייב הבנק את נוטלי ההלוואה לערוך 'ביטוח משכנתא'. למעשה, מדובר בשני ביטוחים, ביטוח חיים שנועד לכסות את החזרי המשכנתא במקרה שאחד הלווים נפטר וביטוח מבנה הנועד להבטיח את שלמות הנכס המשמש כבטוחה להלוואה.
עד סוף שנת 2005 הביטוחים הנלווים למשכנתא נמכרו בעיקר באמצעות הבנקים עצמם.
החל משנת 2006 חוייבו הבנקים לבצע את ביטוחי המשכנתא שבוחרים הלווים לעשות באמצעותם רק באמצעות סוכנות ביטוח שבבעלות הבנק או באמצעות סוכנות ביטוח שבהסכם עם הבנק, וחל על הבנקים איסור מוחלט לבצע את מכירת הביטוח על ידי הבנק ופקידיו כמו שהיה נהוג לפני כן.
השאלה הנשאלת הינה מהן החובות המוטלות על הבנק במסגרת עריכת ביטוחי המשכנתא דרכו ומהן ההגנות המוקנות ללקוחותיו-הלווים, במצב בו בחרו לערוך את ביטוח המשכנתא באמצעות הבנק.
לאחרונה ניתן פסק דין החוזר ומבסס את ההלכות הקבועות בסוגייה ושב ומדגיש כי במקרה בו הלווים עורכים את ביטוח המשכנתא באמצעות הבנק, משמש הלה כמעין סוכן ביטוח וככזה חלות עליו חובות אמון, גילוי וזהירות מוגברות, הן מכוח מעמדו כבנק על כל המשתמע מכך במערכת יחסיו עם לקוחותיו, והן חובות מכוח היותו מעין סוכן ביטוח, מכוח הדינים החלים על חברות הביטוח וסוכניהן.
במקרה הנדון, נטלו התובעים מן הבנק ארבע הלוואות משכנתא. במעמד חתימתם על הסכמי ההלוואות רכשו הלווים, על פי דרישת הבנק, פוליסת ביטוח חיים בגין כל הלוואה והלוואה בסניף הבנק שבו התנהל חשבונם.
לימים, נפטר המנוח, שהיה עורך דין שעסק בתחום המסחרי, כתוצאה ממחלה ממושכת.
עם פטירתו, פעל הבנק מול חברת הביטוח לקבלת תגמולי הביטוח, אולם לטענתו, לא היה בפוליסות אלא כדי כיסוי חלקי של החוב, שכן סכום הביטוח הוגבל כדי הסכומים שנקבעו שם. אשת המנוח הגישה תביעה כנגד הבנק במסגרתה טענה כי הבנק הפר את חובת הגילוי עובר לחתימת הפוליסה ולא יידע אותם כי הכיסוי הביטוחי איננו מלא.
בית המשפט דן בסוגיית הפרת חובת הגילוי של הבנק בקשר לסכום ההגבלה של הכיסוי הביטוחי וקבע כי אין מחלוקת בדבר מעמדו המיוחד של הבנק עובר לחתימת המנוח על גבי הפוליסות, והיותו "סוכן ביטוח".
משבחר הבנק לעסוק בתיווך ביטוחי, הרי הוא מוחזק כסוכן ביטוח לכל דבר ועניין, על כל המשתמע מהחובות המוטלים על סוכן ביטוח וממעמדו במערכת החוזית בין המבוטח למבטח; במצב דברים זה, מוטלת על הבנק החובה ליתן ללווים (ובענייננו – למנוח) הסבר מפורט על תנאי הפוליסה ובמיוחד להבהיר במדויק את מהות הגבלת סכום הביטוח כפי שמחויב לעשות סוכן ביטוח.
כסוכן ביטוח, היה על הבנק להדגיש בפוליסה באותיות בולטות ובשפה ברורה את הסייגים לחבות המבטח באופן שהמבוטח יוכל להיות מודע לסייגים אלו ויהיה ער בפועל להוראות ולסייגים שנקבעו בפוליסה ולהסב את תשומת לבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהיה מובנת וברורה לו ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים וכי במקרים שבהם לא יתקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי.
למרות שבית המשפט קיבל את טענת הבנק לפיה, מאחר והמנוח היה עורך דין בקיא בעניינים מסחריים, אין ספק כי הבין את משמעות חתימתו על הפוליסה, קבע בית המשפט כי הסוגיה הרלוונטית איננה מתמצת בשאלה האם ידע המנוח על סכום הביטוח המוגבל שנרשם תחת הכותרת "סכום ההגבלה" אלא – האם המנוח הבין וידע את סכום ההגבלה המדויק לאחר ניכוי היתרה המשוערכת הכוללת של כל ההלוואות הקיימות עובר לקבלת ההלוואה נושא הפוליסה.
משלא הוכח כי ניתן למנוח, עובר לחתימתו על גבי הפוליסה, הסבר מספק ומניח את הדעת בדבר סכום הביטוח המדויק הרי שהבנק הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו.
בפסק דין זה חידד בית המשפט את חובות הבנק בקובעו כי בנוסף לחובת הזהירות המוטלת על הבנק מתוקף מעמדו הנחזה כ"סוכן הביטוח", עומדות חובות אמון וגילוי המוטלות על הבנק ובכלל זה, חובת תום הלב, חובת זהירות וחובת נאמנות, שלענייננו חובת הבנק לנקוט אמצעים שבנק סביר היה נוקט בנסיבות העניין, במיומנות ובזהירות ראויה ולדאוג כי כספו או נכסיו של הלקוח לא ייפגעו . ממבט קרוב יותר נקבע כי במקרה שבו מדובר בביטוח משכנתא בעל כיסוי ביטוחי מוגבל, חלה על מי שמשווק את הביטוח חובה להסביר למקבל ההלוואה "ברחל בתך הקטנה" בעל-פה ובכתב את הזיקה שבין סכום הביטוח המוגבל לבין היקפו של חוב המשכנתא כאשר זה עולה על הסכום המבוטח.

(תא (י-ם) 57228-06-13 המנוח בנימין טאוב ז"ל נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם בנבו, 3.4.16 )).
מקרה זה ממחיש, פעם נוספת, את פערי הכוחות המובנים במערכת היחסים שבין הבנק ללקוחותיו, בגידרה מחוייב הבנק להפנות באופן יזום ואקטיבי את תשומת לבו של הלקוח לכל הפרטים המהותיים בכל עסקה שהלה עורך עם לקוחותיו, בקיאים ומלומדים ככל שיהיו, ולוודא כי הם הבינו את מלוא התנאים הרלבנטיים, ובמיוחד נכונים הדברים כשעסקינן בעסקה החשובה כמו רכישת ביטוח חיים לצד הלוואת משכנתא.