אנו עדים לתופעה שבה הבנקים מחזירים ללקוחותיהם שיקים, בטענת העדר כיסוי מספיק, ובכך גורמים לחשבונות הלקוחות להפוך לחשבונות מוגבלים, הכרזה שנושאת עמה השלכות חמורות ביותר עבור הלקוח ואף עלולה להיות הרת אסון עבורו.

אומנם השימוש בשיקים כאמצעי תשלום הולך ופוחת בשנים האחרונות, אולם עדיין זה נחשב לתשלום מקובל בעיקר על ידי עסקים וחברות פרטיות.

חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981 מעניק, הלכה למעשה, לבנקים שיקול דעת נרחב למדי, בעל סממנים מושגיים מהמשפט הציבורי, לסרב לפרוע שיקים של הלקוח, סירוב אשר בהתקיים התנאים המפורטים בחוק גורר הגבלת החשבון והגבלת הלקוח, על כל הנובע מכך.

החוק קובע מנגנון "ערעור" על החלטת הבנק, לפיו לקוח מוגבל רשאי לבקש מבית המשפט ביטול הבאת שיק במניין השיקים שסורבו, בהתקיים אחת מן העילות המפורטות בחוק, כשהמרכזית והנטענת ביותר הינה כי ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו.

כפי שצויין, הפיכת לקוח או חשבון למוגבלים הינה הכרזה שעלולה לגרור התמוטטות כלכלית וקריסת עסקי הלקוח באשר יש בהכרזה זו מעין הכרזה לפיה מושך השיק הגיע למצב של חוסר יכולת פירעון- איתות אזהרה ו"דגל שחור", לכל הנמצאים בקשרי מסחר עמו.

מכאן, ברור כי דבר פרסומו של החזרת השיק עלול לפגוע באדם, משרתו, בעסקו, במשלח ידו ובמקצועו, וככזה עולה לכדי פרסום לשון הרע, כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע.

ועל כך כבר קבע בית המשפט כי כשהחזרת השיק לא היתה כדין, נשמט הבסיס מתחת לרגלי ההגנה שמקנה חוק איסור לשון הרע, בדבר "ביצוע חובה על פי דין" ומשכך החזרת שיק יכולה להיות, בנסיבות מסויימות, בגדר "פרסום לשון הרע".

הדברים מקבלים משנה תוקף וחומרה יתרה, נוכח הוראות חוק שירות נתוני אשראי, אשר מתיר לחברות העוסקת במתן נתוני אשראי ( BDI  DUNS ( לאסוף מידע על לקוח שהוחזרו שיקים שלו, וכך הלקוח עלול להיות במצב שקיים לגביו מידע מזיק בחברות המספקות נתוני אשראי, שיש בו כדי לגרום לו לנזקים עצומים.

כאן המקום לציין כי המידע בדבר החזרת השיקים ילווה את הלקוח שנים ארוכות ויהווה "כתם שחור" שעלול להנחית "מכת מוות" על המשך ניהול עסקיו ועל חיי המסחר התקינים.

לאחר שהובהר עד כמה הרת גורל הינה הסמכות שניתנה לבנקים להחזיר שיקים ולהכריז על לקוח כמוגבל, היינו מצפים כי הבנקים יפעילו סמכותם זו במשורה, במתינות ובזהירות רבה.

לצערנו, במציאות, ידם של הבנקים "קלה על ההדק", והללו מחזירים ללקוחות שיקים, פעמים רבות, ללא כל הגיון מסחרי, ומבלי להתחשב בכדור השלג שהם יוצרים בעצם החזרת השיקים, לעיתים, ללא כל צורך כלכלי אמיתי.

במקרים רבים אנו נתקלים בתופעה שבה הבנק מאפשר ללקוח לחרוג לתקופות קצרות ממסגרת האשראי, מכבד שיקים הגם שאלו יוצרים חריגות, מתוך הבנה כי חיי המסחר הינם דינאמיים, ומדובר בחריגות קצרות מועד, המתחייבות לצורך ניהול תזרים כספים שוטף, אולם בבוקר בהיר אחד, כשסר חינו של הלקוח בעיני הבנק, מחליט הלה להפסיק באופן חד צדדי, נוהג זה, ומחזיר ללקוח שיקים, הגם שלעיתים, בידיו בטוחות העולות עשרות מונים על גובה יתרת החוב.

בתי המשפט פסקו פעמים רבות לטובת הלקוח וקבעו לא אחת כי הבנק נהג בניגוד לדין בהחזרת השיקים, אולם עד שידון בית המשפט ועד שהצדק יצא לאור, בינתיים, נגרמים ללקוחות נזקים עצומים שספק אם יוכלו לתקנם, לאחר שצדקתם תצא לאור.

אין ספק כי מערכת היחסים שבין לקוח לבין בנק היא מערכת יחסים מיוחדת, הנובעת, בין היתר, מסמכויותיו המעין ציבוריות של הבנק, וככזו, על הבנק לנהוג בזהירות מירבית תוך שמירה על האינטרסים של הלקוח.

מוטב יהיה אם המחוקק ייתן דעתו לבעייתית הרבה הנוצרת ממתן סמכות וכוח כה רב בידי הבנקים, אשר להם, אינטרסים אישיים, המנוגדים לעיתים לאלו של לקוחותיהם, ועד שתשונה החקיקה בנושא זה, על הבנקים להפעיל סמכותם זו בזהירות ובפיקוח נרחב של בתי המשפט ושל בנק ישראל, על מנת שלא לפגוע במרקם העדין של חיי המסחר התקינים.