הוראות החוק

כללי

סעיף 3 לחוק אשראי הוגן, חוזר ומדגיש את חובת הגילוי הסטטוטורית כלפי המלווה, אשר נקבעה בחוק אף עובר לתיקונו הנוכחי. חובת גילוי זו באה לידי ביטוי בשני אופנים:

ראשית, קובע סעיף 3, כי על המלווה, העומד לכרות חוזה הלוואה עם לווה, למסור לו עותק ממנו והזדמנות סבירה לעיין בו לפני כריתתו, וכן למסור לו עותק חתום ממנו (ומתיעוד הסכמת הלווה) לאחר כריתת החוזה.

שנית, על המלווה לכלול בחוזה ההלוואה, גילוי מלא של הפרטים הבאים:

(1)   שמות המלווה, הלווה והערב להלוואה, מספרי הזהות שלהם, ומעניהם המלאים;

(2)   סכום ההלוואה;

(3)   הסכום שקיבל הלווה בפועל לפי הידוע במועד כריתת חוזה ההלוואה;

(4)   שיעור הריבית ביחס לסכום ההלוואה, בחישוב שנתי המביא בחשבון גם ריבית דריבית, בהתאם למועדי פירעון ההלוואה;

(5)   בהלוואה בריבית משתנה – בסיס הריבית, רכיבי הריבית המשתנה, העקרונות לשינוי שיעור הריבית, מועד השינוי או האירועים שבעקבותיהם ישונו השיעורים.

(6)   הלוואה צמודה למדד או לבסיס אחר –

(א)   סוג ההצמדה ושיעורה, ובסיס ההצמדה ומועדו;

(ב)    הרכיבים שעליהם חלה ההצמדה;

(7)   ציון כל התוספות שאינן מנויות בפסקאות (4) עד (6), תוך פירוט סכומיהן;

(7א) ציון כל ההוצאות לפי פסקה (3) להגדרה "תוספת", וכן פירוט הסכומים של אותן הוצאות, ככל שהם ידועים למלווה;

(8)   שיעור העלות הממשית של האשראי;

(8א) שיעור העלות המרבית של האשראי החל לגבי ההלוואה;

(8ב) שיעור ריבית הפיגורים המרבי החל לגבי ההלוואה;

(9)   תקופת ההלוואה, וסכומי התשלומים לפירעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום לפי הידוע בעת כריתת חוזה ההלוואה. ולעניין הלוואה בריבית משתנה או הלוואה צמודה למדד או לבסיס אחר – גם הבהרה כי הסכום עשוי להשתנות במהלך תקופת ההלוואה עקב שינוי שיעור הריבית או עקב ההצמדה;

(10) הצעדים, על-פי הדין ועל-פי החוזה, שרשאי המלווה לנקוט בשל אי-תשלום במועד, והתנאים לנקיטת צעדים אלה וכן התנאים להעמדת הלוואה לפירעון מיידי;

(11) שיעור ריבית הפיגורים בחישוב שנתי המביא בחשבון גם ריבית דריבית, לפי הידוע בעת כריתת חוזה ההלוואה;

(11א) קיומה של זכות לפירעון מוקדם של ההלוואה ותנאיה כמפורט להלן: המועד למתן הודעה על הקדמת הפירעון ואופן מתן ההודעה, העמלות הכרוכות בפירעון המוקדם ואופן היוון יתרת ההלוואה או הפנייה לנוסחה להיוון כאמור המתפרסמת באתר האינטרנט של המלווה;

(11ב) סך התוספת וההוצאות כאמור בפסקה (3) להגדרה תוספת שיתווספו לקרן ההלוואה, אם כל תשלום ישולם במועדו, לפי תנאי הריבית והתוספת הידועים במועד כריתת ההלוואה, ולעניין הלוואה בריבית משתנה או הלוואה צמודה למדד או לבסיס אחר – גם הבהרה כי הסכום עשוי להשתנות במהלך תקופת ההלוואה עקב שינוי הריבית או עקב ההצמדה;

(11ג) זהות הגורם המפקח על פעילותו של המלווה;

(12) כל פרט אחר שיקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר ונגיד בנק ישראל ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט.

בסעיף קטן 3(ג) מוסמך שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר ונגיד בנק ישראל, לקבוע את העקרונות או השיטות לחישוב הפרטים האמורים בסעיף-קטן (ב).

כמו כן, המפקח על הבנקים, המפקח על נותני שירותים פיננסים או הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון, לפי העניין, יקבעו טפסים לגילוי הפרטים לפי סעיף-קטן (ב) (ראה, סעיף 3(ד) לחוק).

בתיקון לחוק הורחבה חובת הגילוי ומכך ניתן להסיק על כוונת המחוקק ליתן דגש נרחב לחשיבותה של חובת הגילוי באשר לכל רכיב מהותי ועקרוני בעל השפעה על הלווה. שינוי מהותי ביותר בתיקון לחוק, נוגע להחלת חובה זו, כחובות אחרות, אף על המערכת הבנקאית.

על החשיבות המוגברת שהתכוון המחוקק להקנות לחובת הגילוי, ניתן להסיק מהסנקציה הפלילית, המוטלת על מלווה אשר כרת חוזה הלוואה מבלי שכלל בו את כל הפרטים הקבועים בסעיף 3(ב)(2) עד (9) ו-(11), כקבוע בסעיף 15ד. לחוק.

רכיבי סעיף 3 – רשימה פתוחה

אנו סבורים, כי הרשימה הנקובה בסעיף 3 האמור, איננה רשימה ממצה או סגורה. מסקנה זו נלמדת משלושה טעמים:

תכלית החוק – בהיות חוק אשראי הוגן, בעל מאפיינים של "חוק מגן", הסתרת מידע העשויה לפגוע בלווה, בנימוק כי אותו מידע אינו מנוי ברשימה הקבועה בסעיף 3, איננה יכולה להתקבל, באשר טענה מסוג זה, על-ידי המלווה, עומדת בניגוד מוחלט לתכליתו של החוק, אשר ביקש ליתן הגנה ללווה, ולאזן את הכוחות בינו לבין המלווה, באמצעות קביעת מנגנון גילוי.

עיגון חובת גילוי בחוק – דיני החוזים הכלליים, לרבות חובות תום-הלב, המיושמות לאורכם ולרוחבם של הדינים בישראל, פורשו, זה מכבר, כמטילים חובות התנהגות בין צדדים מתקשרים, לרבות חובות גילוי וחובות הימנעות מהתנהגות אשר יש בה משום הטעיה. משחוק אשראי הוגן בחר, על-אף קיומם של ההוראות הכלליות האמורות, לקבוע סעיף המקים חובת התנהגות על-פי דין (מעין statutory conduct, אם תרצו), יש מקום לראות בעצם קיומו של סעיף "חובת גילוי", כמקים סטנדרט התנהגות עקרוני, מעבר לתנאים המסוימים המנויים בסעיף, אותם על המלווה לגלות ללווה.

סעיף 3(ב)(12) – סעיף סל – בהתאם לסעיף זה, חובת הגילוי חלה גם על כל פרט אחר שיקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר ונגיד בנק ישראל ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט; סעיף זה, מותיר את הרשימה המנויה בסעיף 3 הנזכר לעיל כרשימה פתוחה בפני אותם גופים אמורים.

ראיה לגישה זו ניתן לראות בעניין גרני^[1], שם פסק בית המשפט כי במקרה שבו הגילוי נעשה במלואו, אך נפרס על מספר מסמכים, ייתכן ובמקרים מסויימים הדבר יביא לידי כך שייקבע כי לא נעשה גילוי כדין. גישה מרחיבה זו, לכאורה, אינה מצויה בלשון החוק אך בהחלט הולכת ברוחו.

בפסק-הדין שניתן בעניין הפנר נ' מרדכי^[2], דן בית-המשפט בתביעתה של יורשתה של ערבה ללווה, אשר ביקשה סעד הצהרתי בדבר בטלות המשכון שנרשם להבטחת ההלוואה, מכוחו ננקטים כנגדה הליכי הוצאה-לפועל וכפועל יוצא מכך, להיעדר עילה לנקיטת הליכי הוצאה-לפועל למימוש דירתה.

בין טענותיה, טענה התובעת כי הנתבע-המלווה הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו מכוח סעיף 3 לחוק. משמצא בית-המשפט כי החוק חל על ההלוואה נשואת הדיון, פנה לבחון האם התקיימה חובת הגילוי. בית-המשפט השתכנע, לאור צירופו לתביעה של הסכם ההלוואה, שהיה ערוך כדבעי ונחתם בפני עורך-דין, כי התקיימה חובת הגילוי לגבי כל הפרטים הנדרשים – למעט נתון לגבי "שיעור העלות הממשית של האשראי". נתון זה אינו זניח כלל וכלל – ההיפך הוא הנכון. שיעור העלות הממשית של האשראי, קרי הריבית הממשית, הוא לב-ליבו של חוזה ההלוואה. יתר על-כן, הפסיקה גדושה בהכרעות המבכרות הקפדה מדוקדקת על הוראות החוק, במיוחד בכל הנוגע לדרישות הכתב והגילוי, וביתר שאת כאשר מדובר בטובת הלווה.

אף על-פי כן, במקרה זה, פסק בית-המשפט כי לאור תחולתו של הסייג שבסעיף 15(ב), השולל תחולת סעיף 5 שעניינו ההגבלה על שיעור העלות המרבית של האשראי, אין להחמיר עם המלווה בשל אי-מילוי דרישת הכתב וחובת הגילוי בקשר לנתון זה. כלומר, היות וסכום ההלוואה עמד על 100,000 ש"ח, חל הסייג שבסעיף 15(ב), הקובע שעל הלוואות שסכומן מעל 25,000 ש"ח (דאז), לא יחול סעיף 5 לחוק.

מחד, יש הגיון בדבר; משהוצא נתון הריבית הממשית אל מחוץ לגבולות הגנת החוק בנסיבות מסוימות, אך מתבקש שחובת הגילוי ודרישת הכתב לא יחולו על אותו הנתון. אולם מאידך, כאמור לעיל, גישת בתי-המשפט ביישום הוראות החוק היא קפדנית ודווקנית לטובת הלווה – וזאת בשל תכליתו הצרכנית. פסק-דין זה מהווה דוגמה להכרעה שניתן להתייחס אליה כתיחום גישתן המרחיבה של הערכאות כאמור, במקרים בהם החלה דווקנית של הוראות החוק עלול להביא לתוצאה אבסורדית.

יעדי סעיף 3 לפי הצעת החוק

בהצעת החוק הוסבר, כי מוצע להטיל על המלווה חובה לגלות ללווה, גילוי מלא של כל פרטי ההלוואה. עליו למסור ללווה עותק מחוזה ההלוואה לפני חתימתו, כדי לתת לו הזדמנות סבירה לעיין בתנאיו. בחוק אשראי הוגן הורחבה חובה זו וכעת היא כוללת מסירת עותק של החוזה ותיעוד הסכמת הלווה לאחר כריתת החוזה.

עוד נקבע בתיקון לחוק, כי בחוזה ההלוואה יהיה גילוי מלא של כל הפרטים הקבועים בחוק, לרבות סכום ההלוואה, הסכום שקיבל הלווה בפועל, וכן לוח סילוקין ובו פירוט התשלומים להחזר ההלוואה ומועדיהם. העלות הממשית של האשראי ושיעור ריבית הפיגורים יפורטו בחוזה במונחים שנתיים המביאים בחשבון גם ריבית דריבית.

בהתאם לתיקון לחוק, אם המלווה אינו מקיים את חובת הגילוי, יעמדו ללווה הסעדים של דיני החוזים הכלליים, ביחס להטעיה או להפרת החובה לנהל משא-ומתן בדרך מקובלת ובתום-לב.

בתיקון לחוק נכללה הוראה לפיה חובת הגילוי לפי סעיף זה לא תחול על מי שאינו עוסק במתן הלוואות, משום שאין זה סביר לצפות מאדם הנותן הלוואה שלא דרך עיסוק, למלא אחר כל הדרישות הטכניות של החוק בנושא זה.
מאפייני ומטרות חובת הגילוי לפי סעיף 3

כלי להבטחת מטרות החוק

בפסק-הדין אשר ניתן בעניין קידום ד.ש. השקעות ופיננסים (1992), בע"מ^[3], התבררה תובענה שהוגשה על-ידי חברה שעסקה במתן הלוואות חוץ-בנקאיות, עקב אי-עמידת הלווה, בין היתר על-פי הודאתו שלו, בהחזרי ההלוואה אשר ניתנה לו.

בית-משפט השלום מצא, כי התובעת חטאה בכך שהחתימה את הנתבע על טופס הסכם שהיה ריק, דווקא באותו מקום משמעותי שם אמור היה להירשם שיעור "הריבית המתואמת", הוא גם "שיעור העלות הממשית של האשראי". כמו-כן, התובעת לא צירפה להסכם, לוח סילוקין שיהיה בו פירוט, לעניין כל תשלום ותשלום, בין שיעור הקרן המשולמת והריבית.

בית-משפט השלום פסק, כי התובעת הפרה את חובות הגילוי המוטלות עליה לפי סעיף 3, וכי מחדלה זה אינו מחדל טכני או דיוני בלבד.

כן נקבע כי חובת הגילוי לפי חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (כיום – חוק אשראי הוגן), היא אחד הכלים החשובים והעיקריים להבטחת מטרת החוק – הוא פיקוח על מכלול של ריביות, צמודות ובלתי-צמודות, בהלוואות החוץ-בנקאיות, לשם הגשמת אותה מטרה של מניעת ניצול "מצוקתם של צרכנים שאינם בעלי כוח מיקוח, ועקב כך מסכימים ללוות כספים בתנאים בלתי-סבירים.^[4],^[5]"

הגנת הלווה המצוי בעמדת נחיתות אינפורמטיבית

בפסק-הדין אשר ניתן בעניין אליהו חברה לביטוח בע"מ^[6], התבררה שאלת היקפה של חובת הגילוי היזום של מבוטח.

תוך בחינת שאלת חובת הגילוי האמורה, בחן בית-המשפט העליון חובות גילוי על-פי דינים נוספים ומצא, כי חובות גילוי פזורות במרחבי החקיקה במגוון רחב של תחומים.

הטלתה של חובת גילוי יכולה לנבוע מאופיו וטיבו של המידע, הנתפס ככזה שכללי הגינות ומוסר מחייבים את גילויו, ויכולה היא לנבוע מאופי היחסים שבין הצדדים המצויים ביחסי קירבה כלשהם.

בשני סוגי המקרים, פסק בית-המשפט העליון, ההנחה היא כי קיים מידע המצוי בידי הצד האחד ואינו נגיש לצד האחר או אינו מצוי בידיעתו, אף שהוא נחוץ לו ומשמעותי עבורו. בבסיסה של חובת הגילוי עומד הרצון להגן על אותו צד המצוי "בעמדת נחיתות אינפורמטיבית", כפי שנעשה בחוק אשראי הוגן, כמו גם בחקיקות צרכניות אחרות.

רציונאל זה זוכה לביטוי מרחיב בפסיקה, אף מעבר לגבולות האינטואיטיבים שלו. כך לדוגמה, בעניין ע.כ. אשראי ופיתוח (1994) בע"מ נ' הראל בועז^[7], בו טען המלווה שמולאה חובת הגילוי לעניין גובה הריבית, שכן לשיטתו היה על הלווים להסיק את המסקנות המתחייבות ולחשב את החישובים הנדרשים, שהיו, כך נטען – מתבקשים ופשוטים. בית-המשפט ביקר טענה זו בחריפות – וציין שעל המלווה לקיים את הוראות החוק במלואן. זאת ועוד, הטענה כי נותר "שלב סופי", פעוט ופשוט ככל שיהיה, המפריד בין המידע שהוצג לבין המידע המלא, עומדת למלווה לרועץ – שכן אם מדובר בהסקת מסקנות מתבקשת וחישובים פשוטים כפי שנטען, אין כל הצדקה לכך שלא הובאו בפני הלווה.

הגנה עקב עמדת מיקוח נחותה של הלווה

בפסק-הדין אשר ניתן בעניין מגר ריטה^[8] נפסק, כי מקום בו מדובר במלווה חוץ-בנקאי, המנסח את ההסכם ומצוי בעמדת מיקוח עדיפה, יכול ותקום לו חובה לגלות ללווה או לערב, גילוי מלא ומפורש, באשר לזכויותיו.

בפסק-הדין אשר ניתן בעניין יצחק צוניאשוילי^[9], פסק בית-המשפט המחוזי, כי הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (החוק הרלוונטי דאז) וכמובן הוראות חוק הגנת הצרכן והתקנות שהותקנו מכוחו, הן קוגנטיות ומחייבות את המלווה לגלות, במסגרת חוזה הלוואה כתוב, את כל הפרטים המנויים בסעיף 3 לחוק, על-מנת להגן, במידת האפשר, על הלווה, הנזקק להלוואות חוץ-בנקאיות, מפני עוצמתו הכלכלית הגדולה והעדיפה, בדרך-כלל, של המלווה, ומפני יכולתו להכתיב ללווה תנאים קשים, ולעיתים אף דרקוניים, אשר מפאת מצוקתו הכלכלית או חוסר הבנתו וידיעתו של הלווה, אין הוא מסוגל להבחין בהם או להתנגד להם.

ציון כל הפרטים הנדרשים בחוק, כך נפסק, לרבות שיעורי הריבית השנתיים, נועד לאפשר ללווה להשוות בין תנאי המלווה לבין התנאים שמציע מלווה חוץ-בנקאי אחר או מוסד בנקאי, ולהעדיף את התנאים הזולים או הנוחים לו ביותר. בשל כך, מחויב המלווה בפירוט הנדרש בחוק, לרבות ציון בנפרד של שיעורי הריבית ושל שאר ההוצאות או התוספות אותן הוא גובה, מעבר לחיובי הריבית.

בית-המשפט המחוזי בפרשה שלפניו הוסיף, כי לא ניתן לעבור לסדר היום מהתעלמות מפרטים חיוניים, או מאי-גילויים כנדרש בחוק. כך אף אם חלק מהפרטים הדורשים גילוי, אינם מובנים כלל ללווה וכך אף אם חלק מהפרטים נמסרו ללווה בעל-פה (אם נמסרו).

לגופו של עניין, בית-המשפט בעניין יצחק צוניאשוילי מצא, כי בשל אי-הגילוי הראוי, התובעים (הלווים) השתכנעו כי תנאי ההלוואה שהוצעה להם על-ידי הנתבעת (המלווה), הם טובים יותר מאלה שקיבלו בחברת מגדל, ועל סמך בסיס מוטעה זה, החליטו לקבלה.

נסיבות אלה, פסק בית-המשפט המחוזי, מצביעות, יותר מכול, על חיוניותה של חובת הגילוי שהוטלה על-ידי המחוקק על המלווה. לו עמדה הנתבעת בקיום חובותיה על-פי הדין, ולו פירטה את כל הפרטים הנדרשים, היה מתאפשר לתובעים להשוות נתונים ושיעורי ריבית ולכלכל את צעדיהם בהתאם, בטרם "התפתו" לפרסומת של הנתבעת ולדברי השכנוע או ההסבר של מנהלה – הסברים שהתבררו לאחר מכן, כמוטעים או שקריים.

חובות הגילוי כשמירה על זכויות הפרט וכממלאים אחר אינטרסים חברתיים

בפסק-הדין אשר ניתן בעניין מגר ריטה^[10], בית-משפט השלום, בהתבסס, בין היתר, על פסק-הדין אשר ניתן בעניין בנק המזרחי בע"מ^[11], היה בדעה, כי ללווה זכויות יסוד כפרט, וכי קיים אינטרס חברתי רב חשיבות, כי תקוים חובת הגילוי באופן נאות, בהלוואות חוץ-בנקאיות.

בית-המשפט היה בדעה, כי אין כל טעם המצדיק, כי המלווה ייהנה מפירות חוסר המודעות וחוסר ההבנה של הלווה.

על ויתורים שנעשים על-ידי הלווה, פסק בית-משפט השלום, יש להקפיד כי משמעותם תהא נהירה וגלויה, ושהבחירה לוותר תהא מושכלת ומפורשת.

לגופו של עניין, בית-משפט השלום לא החיל עקרונות אלה, משום שההלוואה לא הייתה הלוואה חוץ-בנקאית.

הגנת הלווה מפני כניסה להסכם הלוואה בלתי-הוגן ובלתי-יעיל

בפסק-הדין אשר ניתן בעניין מגר ריטה^[12], התייחס בית-משפט השלום לחובות הגילוי הקבועות בחוק הלוואות חוץ-בנקאיות, בפוסקו, כי החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב, מקבלת משנה-תוקף, מקום בו מדובר במוסד המעניק הלוואות חוץ-בנקאיות.

אומנם, פסק בית-משפט השלום, יש להישמר מפני התערבות יתר בהלוואות שכאלה, וזאת, בעיקר, לאור ההכרה כי יש בהן כדי לענות על צורך אמיתי הקיים בשוק, לאמור – מתן אפשרות לאנשים שאינם מסוגלים לקבל הלוואה במערכת הבנקאית, למצוא מזור – אשראי ממקור אחר. זאת ועוד, העובדה שמדובר כאן בהלוואות, הניתנות למי שידו אינה משגת לקבל הלוואה בנקאית, משמיעה מניה וביה כי הלוואות אלה ניתנות בתנאים, המשקפים את רמת הסיכון הגבוהה הגלומה בהן, מבחינת המלווה.

ואולם, הוסיף בית-משפט השלום, חשובות ככל שיהיו העובדות האמורות, עובדות אלה אינן עומדות לבדן. למולם ניצבים אינטרסים נוספים המטים את הכף לעבר הקפדה מיוחדת על ההגנות הקנויות ללווים בהלוואות חוץ-בנקאיות. מערכת היחסים בין הלווה, הזקוק – לעיתים באופן נואש – להלוואה, ואינו יכול להשיגה אלא בדרך חוץ-בנקאית, לבין המלווה, פותחת פתח לניצול לרעה של הבדלי הכוח ושל הפער ביכולת המיקוח.

בית-משפט השלום ציין, כי הותרת הלווה בלא מערכת של הגנות סטטוטוריות, כפי שהן מפורשות בפסיקה, עלולה להרבות מצבים שבהם ייכנסו הלווים למערכות יחסים חוזיות חד-צדדיות, בלתי-הוגנות ובלתי-יעילות. לווים אלה עלולים לשקוע, עד מהרה, בבוץ תובעני וטובעני, שאין ממנו מוצא.

האיזון, פסק בית-משפט השלום, בין השיקולים האמורים, נעשה, בין היתר, במסגרת הוראות חוק הלוואות חוץ-בנקאיות. כך למשל, בסעיף 3 לחוק, נקבעה חובתו של המלווה ליתן ללווה, עובר לחתימה, עותק של הסכם ההלוואה, והזדמנות סבירה לעיין בו. על המלווה – כך מוסיף הסעיף וקובע – לגלות ללווה, במסגרת הסכם ההלוואה, פרטים שונים, ובכלל זה, סכום ההלוואה, הסכום שקיבל הלווה בפועל, פרטים בדבר הריבית וההצמדה, שיעור העלות הממשית של האשראי, הצעדים שרשאי המלווה לנקוט בשל אי-תשלום במועד, שיעור ריבית פיגורים ועוד.

בעניין גרני ליאורה נ' עורך-דין לפידות שמעון^[13], נקבע שהדרישה להסכם בכתב לא מחייבת שכל התנאים יימצאו במסמך אחד דווקא, וניתן לעיתים להסתפק בגילוי הפרטים על-פני מסמכים אחדים. עם זאת, ברי שפיזור הפרטים שיש לגלותם על-פני מספר רב של מסמכים, עשוי לעיתים להיחשב כהפרה של חובת הגילוי. הפרטים צריכים להיות גלויים, ברורים ובשפה בהירה, כך שהלווה יוכל להחליט האם להתקשר בעסקת ההלוואה, מתוך שיקול דעת המבוסס על מידע מלא. בענייננו, הנתבע מילא את חובת הגילוי בחלקה בלבד, כך שהתובעים לא יכלו לקבל החלטה מושכלת אם להתקשר עם הנתבע בהסכם הלוואה אם לאו.

[1]      ת"א (חיפה) 1215/05 גרני ליאורה ואח' נ' עו"ד לפידות שמעון, תק-מח 2008(3), 8906.

[2]      תא (ת"א) 18668/07 הפנר לירון נ' נאור מרדכי, (פורסם בנבו, 29.12.2008).

[3]      ת"א (ת"א) 37154/03 קידום השקעות ופיננסים (1992) בע"מ נ' פרי שירן ואח', תק-של 2005(4) 17511.

[4]      הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993, ה"ח 116, בעמ' 117.

[5]      רע"א 2423/02 לוקרנו חברה להשקעות בע"מ נ' קבוצת כנרת – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ואח', פ"ד נח(2) 889, 896.

[6]      ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ ו-5 אח' נ' עיזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל ואח', תק-על 2006(1) 1806.

[7]      ת"א (תל-אביב-יפו) 45290/04 ע.כ. אשראי ופיתוח (1994) בע"מ נ' הראל בועז ואח', תק-של 2006(4), 8832.

[8]      בש"א (חי') 11480/05 ת"א (חי') 10339/05 מגר ריטה נ' בנק טפחות סניף משרד ראשי, תק-של 2005(3) 6833.

[9]      ת"א (ת"א) 3129/99 יצחק צוניאשוילי ו-4 אח' נ' מיסטר מאני ישראל (1997) בע"מ, תק-מח 2004(3) 196.

[10]     בש"א (חי') 11480/05, ת"א (חי') 10339/05 מגר ריטה נ' בנק טפחות סניף משרד ראשי, תק-של 2005(3) 6833.

[11]     ע"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ' חברת אליהו גרציאני, פ"ד נד(2) 145.

[12]     בש"א (חי') 11480/05, ת"א (חי') 10339/05 מגר ריטה נ' בנק טפחות סניף משרד ראשי, תק-של 2005(3) 6833.

[13]     ת"א (חיפה) 1215/05 גרני ליאורה ואח' נ' עו"ד לפידות שמעון, תק-מח 2008(3), 8906.