לשם בחינת סוגיית האשראי הבנקאי, תחילה, עלינו להבין את מקומו של הבנק בחברה הישראלית, את נחיצותו ואת חיוניותו. הוועדה להגברת התחרות בשירותים בנקאיים ופיננסיים נפוצים, או כשמה היותר מוכר "ועדת שטרום", הוקמה על ידי שר האוצר ונגידת בנק ישראל כדי להמליץ על הצעדים הנדרשים להגברת התחרות ולהפחתת הריכוזיות בתחום השירותים הבנקאיים הפיננסיים הנפוצים למשקי בית ולעסקים הקטנים והבינוניים בישראל^[1].

כחלק ממסקנותיה, המליצה הוועדה, בין היתר, על "הכנסת שחקנים חדשים לתחרות בתחום האמור, לרבות באמצעות הפרדת הבעלות בחברות כרטיסי האשראי מן הבנקים", וכן על "צעדים משלימים הנדרשים והסרת חסמים לקידום תחרות כאמור".

במצגת שהוצגה בפני הוועדה^[2] הוצגו נתונים אשר לפיהם, 93 אחוזים ממשקי הבית מחזיקים בחשבונות עו"ש וארבעים אחוזים ממשקי הבית בישראל לקחו מהבנק אשראי (שלא לדיור). עוד הוצגו נתונים שלפיהם האשראי הקמעונאי נשלט כמעט לחלוטין על ידי הבנקים וחברות כרטיסי האשראי שבבעלותם, האוחזים ביותר מתשעים אחוזים מהאשראי הקמעונאי.

בצדק רב ציין בית הדין לחוזים אחידים בפרשת הבנק הבינלאומי נ' המפקח על הבנקים^[3] כדלהלן:

"מעטים הם האנשים אשר אינם נזקקים בצומת זו אחרת של חייהם להלוואה מבנק. זוג צעיר המבקש לרכוש לעצמו דירה, סוחר המעוניין לפתוח בית עסק, יבואן המבקש להזמין משלוח של סחורה מחו"ל, משקיע החפץ לרכוש שליטה בחברה הנסחרת בבורסה – כל אלה, כמו גם רבים אחרים, נדרשים לאשראי בנקאי בסכומים משמעותיים מאד מבחינתם. הבנק מצידו מעוניין כמובן בהעמדת האשראי, וזאת בהנחה שהמחיר שישולם על ידי הלווה (משמע, הריבית) יהווה תמורה נאותה לשירות שהוא מעניק ולסיכון שהוא נוטל על עצמו, ושהביטחונות שהלווה יעמיד להחזר ההלוואה (קרי, הערבים והבטוחות) יהיו הולמים. ההתקשרות בין הבנק ללווה, באותם מקרים בהם הושגה הסכמה על תנאיה הכלכליים של העיסקה (שיעור הריבית, מועדי ההחזר, טיב הביטחונות וכיו"ב) נעשית באמצעות חוזה אחיד המוכתב על ידי הבנק. דוגמא אופיינית לנוסח חוזה אחיד מסוג זה היא העומדת לבחינתנו בתיק זה."

לכך יש להוסיף כי מרבית לקוחות הבנקים הם "לקוחות שבויים" וכפי שנאמר בדוח ביניים של ועדת שטרום^[4]:

"[…] בשונה מן העסקים הגדולים, לעסקים הקטנים ולמשקי הבית אין חלופות לקבלת שירותים פיננסיים מחוץ לעולם הבנקאות. על כן, לקוחות אלה הם בדרך כלל פחות מחוזרים, ולפעמים אף 'שבויים' בפועל, במובן הכלכלי, בבנק בו הם מנהלים את חשבונם. צרכנים אלה יצרכו לרוב את האשראי, יבצעו תשלומים ויפקידו את הפיקדונות שלהם – בבנק בו מתנהל חשבונם הפעיל. הבנקים מודעים לכך ונוטים להתייחס ללקוח כלקוח שבוי […]." (ההדגשות אינן במקור – ג' נ')

נראה שבצדק רב ומתוך הבנה של המצב הקיים^[5] נאמר:

"המערכת הפיננסית המקומית מורכבת ממגוון רחב של שחקנים שהבולטים שבהם הם הבנקים, המהווים שחקן מרכזי במערכת הפיננסית המקומית […] ברם, על אף ההתקדמות הרבה ותרומתן של הרפורמות להגדלת התחרות והקטנת ניגודי העניינים במערכת הפיננסית, התחרות שהתפתחה בשוק האשראי לעסקים הגדולים (להלן: 'המגזר העסקי') לא חלחלה לעסקים הקטנים והבינוניים ואף לא למשקי הבית […]  התלות הגדולה של העסקים הקטנים והבינוניים במקורות האשראי של הבנקים גורמת לעלייה בעלויות המימון שלהם ומאפשרת לבנקים לנצל את כוח השוק שלהם במגזר זה, בפרט על רקע של תחרות נמוכה בתוך המערכת הבנקאית עצמה על האשראי למגזר זה […] לסיכום, מורכבות השירותים הפיננסיים והנטייה לספקם ולצורכם כסל שירותים, המידע הקיים לבנק הנוכחי המעניק לו יתרון ניכר על פני בנק אחר, והבירוקרטיה שהיתה כרוכה עד כה במעבר כזה, הערימו חסמים מהותיים. לכך נלווה גם חשש פסיכולוגי מהליך המעבר. חסמים אלה מגבילים משמעותית את היכולת להסיט ביקושים בין הבנקים הקיימים ובכך מהווים חסם התרחבות בפני בנקים קיימים. בנוסף, חסמי המעבר משמשים כחסמי כניסה ומגבילים משמעותית את יכולת החדירה לענף היות והם מקשים על גיוסם של לקוחות קיימים. בשני אופנים אלה חסמי המעבר היוו תמריץ שלילי לקיומה של תחרות בין הבנקים […]" (ההדגשות לא במקור – ג' נ')

על חשיבות יצירת התחרות בשוק הבנקאי, עמד פרופ' דוד גילה^[6] לשעבר הממונה על הגבלים עסקיים, בדבריו אשר לרצונו של בנק המזרחי לרכוש ולהתמזג עם בנק איגוד. פרופ' גילה התנגד לכך וציין כדלקמן:

"שנים על גבי שנים לא הוקם בנק חדש בישראל. מאוד קשה לבנק חדש לקום ולקבל רישיונות מבנק ישראל. עד אשר כבר יש בנק פעיל שיש לו את כל ההיתרים הנדרשים לכך, זה לא נכון לתת לו להיבלע ע"י בנק אחר. אני לא רואה לכך הצדקה",

פרופ' גילה הסביר שהתחרות בין הבנקים בתחום משקי הבית ועסקים קטנים אינה גבוהה, ולכן מספר המתחרים הוא משתנה חשוב.

"בנק אגוד יכול לחולל תחרות בשוק הזה, או ליצור מתח שמוביל לתחרות. אמנם אני לא יכול להוכיח בוודאות שהוא הבנק הכי תחרותי בשוק, אבל מהתרשמותי לבנק יש ערך תחרותי מסוים, הוא מראה רצון להיות אגרסיבי ולהגדיל נתחי שוק, וגם יכול להיות לו ערך תחרותי גבוה יותר בעתיד. מיזוג עם בנק מזרחי יכחיד את האפשרות הזו לתמיד."

[1]      ראו אתר משרד האוצר: http://mof.gov.il/Committees/Pages/competitivenessCommittee.aspx.

[2]      מצגת שהובאה בפני ועדת שטרום: http://mof.gov.il/Committees/competitivenessCommittee2015/Presentation_IdodTacharut.pdf.

[3]      ח"א (חוזים אחידים) 8002/02 המפקח על הבנקים נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.2009). (להלן: עניין הבינלאומי).

[4]      הוועדה להגברת תחרות בשירותים בנקאיים ופיננסיים נפוצים – דו"ח מסכם (2016). זמין ב- https://bit.ly/2mFFpTA

[5]      שם.

[6]      דויד גילה "זו הסיבה שבגללה לא הייתי מאשר את מיזוג אגוד-מזרחי" גלובס 4.2.2018, https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001222315.