ביטול חד צדדי של מסגרת אשראי על ידי הבנק
מה עושה לקוח בנק אשר מגלה, להפתעתו, כי הבנק החליט באופן חד צדדי על ביטול מסגרת האשראי בחשבונו, פעולה אשר מטבע הדברים, בעלת השלכה רבת היקף ולעיתים הרסנית, על המשך ניהול אורח חייו, עסקיו, וענייניו הכספיים?
אין צורך להכביר מילים על חשיבותה של מסגרת האשראי עליה מסתמך אדם, בניהול ענייניו הכספיים, ועל כך שביטולה החד צדדי עלול להביא כל אדם, ואף כזה שאינו בקושי כלכלי כלשהו, אל פתחו של מדרון חלקלק, שבסופו הוא עשוי למצוא עצמו במצב של פשיטת רגל וקריסה כלכלית.
מנגד, אין ספק, כי הבנק שהינו גוף מסחרי, רשאי לכלכל את צעדיו באופן אשר ימנע ממנו להפסיד כספים, לשמור על חוסנו הפיננסי ולהגן על עצמו מפני הסיכון העומד בפניו כי לקוחותיו לא יצליחו לפרוע את חובותיהם אליו.
השאלה הנשאלת היא מהו האיזון הראוי בין שני אינטרסים אלו- של הלקוח ושל הבנק.
החוק קובע בהקשר זה באופן חד משמעי בסעיף 2 (א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, כי בנק איננו מחוייב להעניק "שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח", אולם, האם יש בהוראה זו כדי להקנות לבנק מעמד של "כל יכול" אשר יכול בהבל פה, לסרב ליתן אשראי, להפסיקו חד-צדדית או להפחיתו?!
מגמת הפסיקה הגוברת בשנים האחרונות נוטה להגן על הלקוח הקטן אל מול המערכת הבנקאית המורכבת, ולקבוע כללים, שיהא בהם כדי לאזן את מאזן הכוחות, ככל האפשר.
בתי המשפט הביעו את עמדתם כי לצד האינטרס הלגיטימי של הבנק להבטיח החזר כספי, משנחתם הסכם אשראי, על הבנק לכבדו ולהעניק ללקוח את האשראי המוסכם לתקופה הקצובה.
זכותו של הבנק להפסיק או להקטין את האשראי והשיקולים המנחים אותו בהקשר זה נדונו במספר פסקי דין אשר קבעו כי בנק איננו רשאי להפסיק את האשראי כפי חפצו בלא סיבה מוצדקת, וכי זכותו לביטול אשראי כפופה לחובת תום הלב ולקיום ההסכם בדרך מקובלת.
אחת הדוגמאות לנסיבות המצדיקות את הפסקת האשראי, אשר נדונה בפסיקה, , הינה חשש כן באשר ליכולת גביית האשראי, עקב שינוי לרעה בכושר הפירעון של הלקוח . הנטל להוכחת נסיבות מוצדקות אלו מוטל על הבנק.
יחד עם זכותו של הבנק להפסיק את האשראי בנסיבות מוצדקות, מוטלת על הבנק החובה ליתן ללקוח התראה סבירה על מנת ליתן ללקוח שהות להסדיר את ענייניהם הפיננסיים ולהיערך בהתאם.
מתן ההודעה המוקדמת עשוי להקטין את הנזקים המתרגשים לבוא, ולעיתים יש בו כדי להביא לתיקון ההפרה, לכיסוי החריגה, או למציאת חלופות נוספות בדרכים שונות. חובה זו המוטלת על הבנק, הגם שעלולה לפגוע באינטרס הבנק, יש בה כדי להתיישב עם חובות תום הלב, הזהירות וחובת האמון הייחודית שהיא מנת חלקו.
לאחרונה דן בית המשפט בטענה דומה שהעלתה חברת אייפל דוולופמנט-פיקוח וייזום בע"מ, במסגרת בקשת רשות להתגונן שהגישה החברה כנגד תביעת בנק לאומי לחיובה בתשלום ע"ס 122,000 ₪ בגין יתרת חוב בחשבון החברה (תא"ק 38728-01-15 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אייפל דוולופמנט ואח', פורסם בנבו, 25.9.15).
החברה ומנהליה טענו כי ניהלו את חשבון הבנק במשך שנים , כאשר הבנק מעמיד לחברה מסגרות אשראי משתנות לפי צרכיהם, בין השאר הלוואות "בלון" כנגד צ'ק עתידי לתקופה של בין ימים לחודש, והצ'קים היו נפרעים. לקראת סוף מאי 2014 סירב הבנק לפתע לתת לחברה אשראי כנגד הפקדת צ'קים עתידיים, ולמרות נסיונותיהם להסדיר את העניין, הודיע להם הבנק על החלטתו "לעצור" את האשראי של החברה. בכך, לטענתם, גרם להם הבנק לנזק "מתגלגל" שכן ספקים סרבו להמשיך לספק לחברה חומר ופועלים, הסכמים הופרו ונוצרו עיכובים בגינם נאלצה החברה לפצות את לקוחותיה.
בית המשפט קבע כי מעיון בדפי החשבון אומתה טענת המבקשים באשר להתנהלות העבר, היינו, הבנק נתן מסגרות אשראי גבוהות ומשתנות, הפקדת צ'קים מסוגים שונים, ניכיון, מתן הלוואות וימים רבים בהם יתרת החובה חרגה מהסגרת המאושרת וחזרה למסגרת.
עוד קיבל בית המשפט, כהגנה לכאורה, את טענת המבקשים לפיה סירוב הבנק להמשיך בהתנהלות, שנהגה בין הצדדים במשך שנים וביטול מסגרת האשראי במועד ביטולה נעשה שלא בדרך סבירה, ללא התראה, וללא הצדקה עניינית.
בהקשר זה העיר בית המשפט כי אומנם מתן אשראי או הפסקתו הינם פררוגטיבה של הבנק, אולם אין הבנק רשאי לדרוש פירעון מיידי של אשראי בהעדר סיבה או גורם ובלא שארע אירוע חריג.
משכך, קיבל בית המשפט את בקשת המבקשים והורה על מתן רשות להתגונן בטענות בדבר הפסקת אשראי וסירוב שלא כדין להמשיך להקצותו, כפי שהיה מקובל בין הצדדים.
לסיכום, מסקירת הפסיקה עולה כי הבנק אינו רשאי לנהוג באופן חד צדדי ובצורה שרירותית וכי בכל מקרה הוא מחוייב לנהוג בזהירות ובמתינות כלפי לקוחותיו. אמנם לרוב, הבנק נעזר בתנאים בהסכמים עמו, המקנים לו שורה של סמכויות לפעול כאוות נפשו במערכת היחסים בינו לבין הלקוח, אולם אין הוא בהוראות חד צדדיות אלו כדי להקנות לבנק "פטור" מחובותיו לנהוג בזהירות, בתום לב ותוך תשומת לב ללקוח ולנזקים שעלולים להיגרם לו.