פסק דין מעניין הדן בתביעת לקוחות בנק, בגין נזקים שנגרמו להם בשל כך שהבנק לא נתן להם את האשראי שהם היו זכאים לו ואשר היה המתאים ביותר לצרכיהם.

התובעים- גרין אינבסט סחר וייעוץ בע"מ ואחרים, הגישו תביעה כנגד בנק הפועלים בע"מ, על סך של למעלה משני מיליון ₪ בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, כתוצאה מכך שהבנק הפר את חובותיו כלפיהם, העלים מידע, יעץ עצות שלא לטובתם, ויצר בפניהם מצגי שווא לפיהם הוא מעניק להם את תנאי האשראי הטובים ביותר, למרות שבפועל, לאחר בדיקת גורם חיצוני, הסתבר להם כי הבנק שינה את מצבם לרעה, תוך שאין באפשרותם לדעת זאת, אף לא בזהירות סבירה.
הבנק מנגד, טען טענת התיישנות וכן כי התובעים אישרו בחתימתם את הסכמי האשראי שנערכו עימם ומשכך, הינם מושתקים מלטעון בנוגע אליהם.
בית המשפט קיבל את טענת ההתיישנות שהעלה הבנק בנוגע לתקופה שהתיישנה וקבע בהקשר זה כי "העובדה שבמועד כזה או אחר פנה מי מנצרים לתובעים והציע להן לבדוק את החשבון, אין לו השפעה על מרוץ ההתיישנות. התובעים יכלו גם קודם לכן לפנות למומחים, כאלה ואחרים, לרואה חשבון, יועץ עסקי או מאן דהו אחר, במיוחד לאחר שהם עצמם תמיד סברו, לטענתם, ששירות זה, של העמדת כספים לרשותן, עולה להן לא מעט, יותר מידי לטעמן".

באשר לחובת הבנק להתאים את האשראי שהוא נותן לביטחונות הלקוח ולדרישותיו הספציפיות, קבע בית המשפט כי לאור חומר הראיות שהובא בפניו אין הוא מקבל את טענת התובעים לפיה הבנק לא הציע לתובעים את סוגי האשראי שהיה עליו להציע להם בהתחשב בביטחונות שלהם. "בנק מטבעו, תמיד צריך לנהוג בהגינות, אולם אין פירושו שעליו להציע ללקוח את האשראי או ההלוואה בעלות הנמוכה ביותר הקיימת (בבנק או בארץ בכלל), וטענת התובעים כאילו דבר זה הובטח להם, נטענה, כאמור, בעלמא".

בהמשך קבע בית המשפט, בדחותו את התביעה כי "מכאן, שאין מדובר בלקוח שאינו מודע לצרכי האשראי שלו והוא מניח את צרכיו בפני הבנקאי שלו ומתייעץ אתו בדבר האשראי הדרוש לו. כמו כן אין מדובר בהלוואות או אשראים שאינם סבירים לצורך עסקי התובעים ובהתחשב בכך שהבנק אינו מנהל את עסקם של התובעים".

פסק הדין מחדד את הקונפליקט שבין מעמדו של הבנק כגוף מסחרי לבין חובות האמון המוגברות שיש להטיל עליו במסגרת יחסי האמון המיוחדים השוררים בינו לבין לקוחותיו.
מחד – אכן בנסיבות פסק הדין נדחתה תביעת התובעים, אולם מאידך- מבין השורות ניתן להסיק כי הסיבה המרכזית לדחיית התביעה הינה העובדה שעסקינן בלקוחות שהינם בקיאים ברזי הבנקאות, מלווים ביועצים, ובעלי אמצעים לנתח בכוחות עצמם את תנאי האשראי עליהם חתמו ולהם הסכימו.

בית המשפט לא התייחס למקרה בו מדובר בלקוח שהינו אדם מן השורה, שאינו בקיא בהסכמים ובתנאי האשראי, ואשר אין באפשרותו לשקול את צעדיו בזהירות ולבחור בנתיב האשראי המיטבי מבחינתו, האם גם במקרה כזה היה פוטר את הבנק מחובתו להציע ללקוח את תנאי האשראי המיטביים עבורו?

במציאות בה אנו חיים, בה אפילו שר האוצר הודה בריש גלי כי אין הוא מסוגל להבין את החוזים הבנקאיים, מן הראוי שבית המשפט יעלה את הרף הנדרש מן הבנק ויחייבו בחובות אמון מוגברות, גם בכל הנוגע למתן אשראי ללקוח, לרבות להתאמת האשראי למצב בטחונותיו של הלקוח, ליכולת ההחזר שלו ושאר הפרמטרים, תוך חיובו בהתאמת מסלול האשראי הטוב ביותר עבורו, והכל בשקיפות מירבית ומתן אפשרות אמיתית ללקוח להבין מהן האפשרויות העומדות בפניו ולכלכל צעדיו בתבונה, בהתאם.
מתן פטור מחיובו של הבנק תנציח את המצב הבלתי רצוי הקיים בו עקב יחסי הכוחות הבלתי שוויוניים בעליל בין הבנק ללקוחותיו, נאלצים האחרונים להאמין לבנק ולפעול כפי עצת נציגיו, מבלי שהללו ישאו באחריות כלשהי בגין רשלנות או אף בגין עצה מכשילה.
(ת"א 17599-07 גרין- אינבסט סחר ויעוץ בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים סניף הפועלים רוטשילד, פורסם בנבו, 7.3.2016).