לאחרונה נחשפנו לקמפיין הסברתי נרחב, מאת הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל , אודות "תעודת הזהות הבנקאית", אשר נועדה, בהגדרתה הרשמית, "לדאוג ללקוחות הבנקים, להקל עליהם ולהביא לכך שכל לקוח – משק בית ועסק קטן, יוכל בקלות להבין את מצבו הפיננסי הכולל, לראות כמה עמלות וריביות הוא שילם במהלך השנה על כל הפעילויות בחשבון הבנק, ולשפר את תנאי החשבון באופן אשר אמור להגביר את התחרות במערכת הבנקאית".
בפועל, מדובר בהוראה מצומצמת בהיקפה שנוכח האקלים העסקי בו אנו חיים, במציאות הנוכחית, בה אין למעשה כל תחרות אמיתית בין הבנקים ואין מענה ופתרונות לקבלת אשראי מגופים אחרים, הרי שנראה כי , למצער, "מהפכה חדשנית" זו, נועדה להיטיב עם הבנקים במקום עם הלקוחות .
השאלה הנשאלת היא מה עושה הלקוח שאכן השווה את תנאי ניהול החשבון והגיע למסקנה כי מוטב ומשתלם לו לעבור לבנק אחר? במקרים רבים עלול הלקוח להיתקל בסירוב מצד הבנק האחר, מכל מיני טעמים, שאינם מתחשבים, למעשה, בהיסטוריה החיובית של הלקוח.
ייתכן כי בסביבה עסקית בה קיימות חלופות ממשיות, היה בהנחייה מסוג זה כדי לסייע בידי הלקוחות, אולם במצב הנוכחי, בו אין אלטרנטיבה אמיתית לקבלת אשראי ולניהול חשבון בנק, נראה כי בהפקת אותה תעודת זהות בנקאית, יש כדי להכביד, בסופו של דבר על ציבור לקוחות הבנקים, שהינו נטול כוח מיקוח כלשהו אל מול המערכת הבנקאית.
ויודגש- בהנחייה החדשה, לא ניתן כל מענה לבעיית לקוח אשר מצוי בהליך משפטי או בכל יריבות אחרת עם הסניף בו הוא מנהל את חשבונו, האם די בכך שיש בידיו "תעודת זהות בנקאית", המעידה על היסטוריה חיובית, ככל שתהיה, כדי לחייב בנק אחר לפתוח ללקוח חשבון בסניפו? האם לקוח שנקלע לתקופה קשה בתזרים המזומנים שלו, אולם בעברו לא היו תקלות בניהול חשבונו, יוכל להסתמך על תעודת הזהות הבנקאית ולחייב בנק אחר לפתוח לו חשבון בנק חדש?
החשש הוא שדווקא הוראה זו תגרום לכך שאף בנק אחר לא יסכים לקבל את אותו לקוח או יקשה באופן בלתי סביר על התנהלותו.
היינו מצפים שמטרת "קידום התחרותיות" בענף הבנקאות, והרצון לסייע ללקוח לנהל חשבונו בצורה מושכלת, תוך עידוד הלקוח לבחור באלטרנטיבה המשתלמת ביותר עבורו, תלווה בהוצאת הוראות אופרטיביות , כמו למשל, הטלת סנקציות בגין אי פתיחת חשבון בנק ללקוח שמבקש לעבור לבנק אחר, מתן כלים ללקוח הקטן להתמודד מול התנהלות בלתי תקינה של פקיד בנק אשר באופן שרירותי מסרב לאפשר לו לפתוח חשבון בנק בסניפו, וכיוצ"ב הוראות שיהא בהם להגביר את "כוח המיקוח" של הלקוח אל מול המערכת הבנקאית המורכבת, גדולה ולעיתים אימתנית.
רק הנחיות אופרטיביות מסוג זה יהא בהן כדי להפוך את "זכות הבחירה" של הלקוח מרעיון מופשט, לאפשרות מעשית, שתקדם את המטרה המוצהרת של עידוד התחרות במערכת הבנקאית.
במאמר מוסגר אין אלא לתהות האם העיתוי שבו בחר בנק ישראל לצאת במסע ההסברה הנרחב, אינו קשור בצורה כלשהי לניסיון לשפר את דימויו בעיני הציבור בשעה שעל המדוכה מונחת סוגיית הגברת התחרות בשוק האשראי….