אפשר לומר בזהירות כי אחת מן המטרות המרכזיות בפתיחת חשבון בנק, היא האפשרות לקבלת אשראי על צורותיו השונות.

על מהו אותו "אשראי" ומהי חשיבות קבלתו אפשר ללמוד, ולו במעט ממצאי הדו"ח התקופתי על אודות מצב העסקים הקטנים והבינוניים בישראל[1] מהם עולה כי מרבית האשראי המועמד לעסקים קטנים הוא באמצעות מסגרת האשראי. בטבלה שהוצגה בדו"ח[2] ואשר סקרה את סוג האשראי שהיה נהוג בעסקים בשנים 2013–2014 הוצגו נתונים שלפיהם 77.4 אחוזים מהעסקים הקטנים והבינוניים, שאינם מעסיקים אדם, נוהגים ליטול אשראי בנקאי (ללא מועסקים), 83.9 אחוזים המעסיקים בין עובד אחד עד ארבעה מועסקים, 85.2 אחוזים המעסיקים בין 5 עד 19 מועסקים ו-84.4 אחוזים המעסיקים יותר מ-20 מועסקים. כמו כן נאמר שם כי אשראי בנקאי הוא אמצעי המימון העיקרי לעסקים קטנים ובינוניים בישראל[3]. כן מאוזכר שם הנתון המעיד יותר מכל על אודות הריכוזיות הקיימת במערכת הבנקאות בישראל שלפיו – מעל 95 אחוזים מהאשראי ניתן על-ידי הקבוצות הבנקאיות הגדולות: בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק דיסקונט ובנק מזרחי-טפחות.

עיון בנתונים אלו מלמד כי המערכת הבנקאית היא אשר אחראית לכמחצית מהאשראי במשק כאשר כ-45 אחוז מהאשראי מוענק על-ידי המערכת הבנקאית. 28 אחוזים נוספים מוענקים על ידי השוק המוסדי והיתרה על-ידי תושבי חוץ, כרטיסי אשראי, ממשלה ומשקי בית. מנתונים אשר רוכזו על-ידי בנק ישראל ופורסמו, נלמד כי עד מאי 2016 גדלה יתרת האשראי למגזר הפרטי (הלא-פיננסי) ב-4.7% (ביחס לנתוני מאי 2015), תוצאה של גידול מהיר באשראי למשקי הבית לצד גידול מתון באשראי למגזר העסקי.

נתון חשוב הוא כי האשראי למשקי הבית הוסיף לגדול במהלך שנת 2015 וחלקו בסך תיק האשראי הבנקאי גדל משמעותית בעשור האחרון – משיעור של 32 אחוז לשיעור שיא של קרוב למחצית. אשראי זה התרחב בשנים האחרונות במהירות על רקע סביבת הריבית הנמוכה, העלייה בביקוש לדירות והגידול בצריכה הפרטית.

את האשראי למשקי הבית בישראל מספקים בעיקר הבנקים (כ-91%), ובשנים האחרונות חלקם בסך החוב של משקי הבית גדל, אף כי בשיעורים נמוכים יחסית. במקביל הוסיף לגדול היקף האשראי למשקי הבית שמעמידים הגופים החוץ בנקאיים, אם כי חלקו עדיין נמוך. יתרת החוב של משקי הבית באפריל 2016 עמדה על 481.7 מיליארדי ש"ח .

היינו, אשראי, ובכללו אשראי צרכני, חיוני לכלכלה ומאפשר למשקי הבית ולעסקים לנהל את תזרים המזומנים שלהם לאורך זמן.

יתרה מזו, לא נוכל להבין את גודלה של התופעה והקושי הטמון בה, בלי שנבין ונקבל מושג אשר לנורמת ההתנהלות של רוב הציבור במדינת ישראל אשר נראה כי "חונך" על-ידי הבנקים לצרוך אשראי.

נסכם, מדינת ישראל היא "מדינת אשראי" הנשלטת בעיקר על-ידי המערכת הבנקאית[4] (זאת לעומת מערכת הבנקאות האמריקנית למשל שהיא מערכת מרובת משתתפים, הנחשבת לתחרותית במיוחד[5]). מהאמור עולה כי לצד אחד לחוזה הבנקאי – ללקוח – אין יותר מדי ברירות והוא חייב להתקשר עם אחד מהבנקים בהסכם אשר נוסח על ידי התאגיד הבנקאי, לאחר שפרקליטיו המקצועיים שקדו ובחרו את הניסוח הנכון ביותר עבור הבנק[6].

מאפיין "חוזי" זה, בנוסף על עובדה שלפיה, כאמור, עסקינן במערכת ריכוזית וחזקה[7] יוצר סוג של "מונופול משפטי וחוזי" ומנגינה אחת של הוראות והתחייבויות עימן מחויב הלקוח "ליישר קו", כדי לקבל את השירותים החיוניים לו שבקיומם הוא תלוי, הלכה למעשה.

[1]      ניר בן אהרון "דו"ח תקופתי מצב העסקים הקטנים והבינוניים בישראל" (2016). https://www.gov.il/BlobFolder/reports/small_business_report_2016/he/smallbusineereportjan2016.pdf

[2]      מצ"ב נספח א' למחקר זה.

[3]      עסקים קטנים הם עסקים אשר מחזור המכירות השנתי מגיע לכ-20 מיליון ש"ח; עסקים בינונים עד 400 מיליון ש"ח (בנקים שונים מגדירים זאת אחרת, כך לדוגמה בעוד בנק דיסקונט מגדיר 15 מיליון ש"ח בנק לאומי מגדיר זאת 30 מיליון ש"ח) ועסקים גדולים מעל סכומים אילו. פירוט הבנקים והגדרתם לעסקים אלה מופיע בדו"ח בעמ' 77.

[4]      על הריכוזיות בבנקים ודרישת האשראי על-ידי הציבור אפשר אף ללמוד מדברי ההסבר להצעת חוק שהוגשה על-ידי ח"כ כהן. שם הובהר כי נדרש ליתן בידי השוק החוץ בנקאי האפשרות לגייס כספים בגיוס אגרות חוב. ראו הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – הנפקת אגרות חוב על-ידי מי שאינו תאגיד בנקאי), התשע"ה–2015: "על רקע הריכוזיות במערכת הבנקאית בכלל ובמתן אשראי למגזר העסקים הקטנים ומשקי הבית בפרט, חשוב לפעול לגיוון מקורות המימון העומדים לרשות גופים חוץ בנקאיים […] יש לציין שבתחום מתן האשראי לעסקים הקטנים ולמשקי הבית רמת הריכוזיות והיעדר התחרות היא הגבוהה ביותר […]".

[5]      סקירה נרחבת המשווה בין מערכות הבנקאות בישראל, ארצות הברית ובריטניה: אמיר בכר חוזים למתן שירותים בנקאיים- הסדרה של מידע ותוכן (חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למשפטים, 2012).

[6]      דוד רוטנברג "התחרותיות בענף הבנקאות: היבטים תיאורטיים וראיות אמפיריות מישראל ומחו"ל" מאמרים לדיון, יחידת המחקר של הפיקוח על הבנקים 18 (2005).

13    על הריכוזיות ועל חוסר תחרות במגזר הבנקאי ראו בספרה של פרופ' רות פלאטו-שנער, דיני הבנקאות חובת האמון הבנקאית, עמוד 48 ואילך.